ל"ג בעומר
יום שמחה מסורתי ביהדות שחל ביום השלושים ושלושה לספירת העומר / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ל"ג בעומר הוא היום השלושים ושלושה (ל"ג) לספירת העומר, בתאריך י"ח באייר, הנחשב החל מהמאה ה-12[1] ליום שמחה מסורתי ונקודת ציון לסיום מנהגי האבלות של ימי ספירת העומר[2]. ליום זה מקורות רבים מסוגים שונים. בין היתר יש המזהים אותו עם פרוס העצרת המוזכר במשנה. החל מהמאה ה-16 נקשר ל"ג בעומר לדמותו של רבי שמעון בר יוחאי וחוכמת הקבלה. יש סברה של"ג בעומר הוא תאריך פטירתו של רשב"י, אירוע שקרה כ-1000 שנים לפני שהחלו לחוג את היום הזה.
ערך שניתן לשפר את מקורותיו | |
מדורת ל"ג בעומר | |
סוג | חגי ישראל ומועדיו |
---|---|
סיבה | מסורות שונות מייחסות אירועים שונים ליום זה |
סמלים | הדלקת מדורות, חץ וקשת |
מתקשר עם | היום השלושים ושלושה בספירת העומר |
מועד | |
תאריך |
י"ח באייר
ה'תשפ"ה |
בין המנהגים המרכזיים בל"ג בעומר: הדלקת מדורות (בעיקר מאז קום מדינת ישראל), עלייה למירון להילולת בר יוחאי ועריכת טקס החלאקה לבנים, לימוד ספר הזוהר המזוהה עם רבי שמעון ומשחקי חץ וקשת. בתפילות היום לא אומרים תחנון.
במדינת ישראל ל"ג בעומר היה יום חופשה ויום שבתון בכל מערכת החינוך עד לשנת הלימודים תשפ"ג, כשמרבית מקומות העבודה פועלים כסדרם. לאור זאת, כחלק מן ההסכמות בין משרד החינוך לבין הסתדרות המורים החל משנת הלימודים תשפ"ד בוטל השבתון ביום זה בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים.